טורזמן נ' מצודה בטיחות בתעבורה 97 בע"מ

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בנזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מפגיעת הרכב במעמד גומי שחור של אמצעי סימון.

2.התאונה התרחשה בתאריך 30.10.07, כאשר התובע נהג בשעות הבוקר ברכבו מסוג טויוטה על כביש 4 מדרום לצפון. כאשר הגיע התובע במהלך הנסיעה לאזור מחלף חולות הבחין לפתע בנתיב השמאלי במעמד גומי שחור של אמצעי הסימון, אולם לא הצליח להימנע מהפגיעה. כתוצאה מהפגיעה סטה רכב הטויוטה אל נתיב העבודה שבכביש, אשר משמש את הנתבעות לצורך סלילת הכביש. אז פגע רכב הטויוטה באחד המחסומים וניזוק באופן משמעותי.

3.לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה נגרם לרכבו נזק של ממש והרכב הוכרז "אובדן כללי". ערכו של הרכב על פי חוות דעת שמאי שצורפה לתיק ביהמ"ש, הינו סך 15,000 ₪. עוד הוצגה לפניי תעודת השמאי לפיה הרכב הוכרז "אובדן כללי". במעמד הדיון אף הוצגו לפניי תמונות של הרכב מהן עולה שהרכב ספג פגיעה של ממש וחלקו הקדמי נמעך ונהרס.

4.לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעות בנזק שנגרם. מדובר בחוסר זהירות מצד הנתבעות אשר הן שביצעו את עבודות הסלילה ועבודות העפר במחלף חולות, והן אלה שיצרו את הסיכון בנתיב הנסיעה.

5.בדיונים שנערכו לפניי התייצב נציג הנתבעת 1 (להלן: "מצודה"). לטענתו אין הצדקה לחייב את מצודה בנזק שנגרם שכן היא מייצרת עשרות ומאות תמרורים ואין קשר בין בסיס הגומי שנמצא על הכביש לבין חוסר זהירות מצידה.

6.התובע בעדותו לפניי חזר על גרסתו. לטענתו אין ספק שבסיס הסימון הוא של הנתבעות. לחיזוק גרסתו צירף התובע דו"ח פעולה של משטרת ישראל, ממנו עולה: "לציין שחתיכת הגומי שהיתה בכביש, היתה אמורה להיות עם שילוט ממתכת של חברת "מצודה" שחוסם את הכניסה לנתיב העבודה הסגור".

7.בדיון השני שנערך, לאחר שהתובע השלים מספר פרטים לצורך בירור התביעה, ציין נציג מצודה בזו הלשון: "הנתבעת 1 היא קבלני הבטיחות של רמט. כלומר אנחנו הצבנו את המתקנים... יש שם סיורים יום יומיים...".

[פר' מיום 30.12.09, עמ' 1, ש' 23-24, עמ' 2 ש' 1-6]

8.התובע מבחינתו הציג תמונה של המכשול שגרם לתאונה. מתוך התמונה עולה, שאכן מדובר בבסיס גומי של שלט הכוונה המיוצר על ידי מצודה, כפי שגם הודה נציג מצודה לפניי.

9.לאחר ששקלתי את נסיבות התאונה, אני סבור שדין התביעה להתקבל, בחלקה המכריע.

10.אין מחלוקת שהתאונה נגרמה כתוצאה מבסיס גומי של שילוט אשר שייך למצודה. נציג מצודה אישר לפניי שהשילוט הונח בנתיב על ידי מצודה, אשר שימשה כקבלן הבטיחות של הפרויקט מטעם רמט.

11.בנסיבות כאלה, אני סבור שמצודה היא שיצרה את הסיכון שגרם לתאונה. אני מביא בחשבון את טענת נציג מצודה, על פיה מצודה דאגה לסיורים יום יומיים לצורך בדיקת נתיבי התנועה באזור הפרויקט. אין בכך כדי להסיר את האחריות ממצודה לקרות האירוע.

כפי שעלה מעדותו של התובע, לאחר התאונה הוחלף השילוט הארעי במעקה מתכת עם שילוט קבוע המוצג על המעקה [עדות התובע מיום 30.12.09, פרו' עמ' 3, ש' 2-4 וכן תמונות שהוצגו לתיק בית המשפט].

אם מצודה היתה נוקטת באמצעי בטיחות אלה מלכתחילה, היתה התאונה נמנעת. משלא עשתה כן והשתמשה באמצעי סימון נייד ופשטני שגרם לתאונה, הרי שהיא אחראית לנזק שנגרם בעקבות זאת.

12.סיכומו של דבר, אני קובע שהנתבעות אחריות לתאונה. הנתבעת 1 מכוח אחריותה הישירה והנתבעת 2 מכוח אחריותה השילוחית.

13.התובע טען לנזק בסך 18,000 ₪ המורכב מפיצוי בגין ערך הרכב ופיצוי בגין נזק בלתי ממוני.

הנני רואה לנכון לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין ערך הרכב, אשר נתמך בחוות דעת שמאי, בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה (31.10.07). אינני רואה לנכון להשית על הנתבעות פיצוי בגין נזק לא ממוני, שכן נזק זה לא הוכח לפניי. יחד עם זאת, הנני רואה לנכון לחייב את הנתבעות בהוצאות בסך 1,200 ₪ ליום מתן פסק הדין, זאת כפועל יוצא מקיומם של שני דיונים בתביעה דנא.

14.מובהר שהחיוב על פי פסק הדין הוא ביחד ולחוד.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיו 10.3.2010.